דין פנייה לאישה כדין עמידה על במה

כשם שליצן רפואי נדרש להצחיק…
כשם שעיתונאי נדרש לעניין…
כשם שמרואיין למשרה נדרש להתבלט…
כשם שפרסומאי נדרש להניע (למכירה)…
גבר שניגש לאישה בציבור, נדרש לרגש (בלשון המעטה).

לא סתם לרגש, נדרך הנך. עליך להסיט את מוקד תשומת ליבה, להפוך אותה לצופה פעילה, לכבד את פגיעותה, להעלות בה חיוך, סקרנות, משיכה, וכמובן… לגעת בליבה 🙂

גבר כ"פרפורמר"

פנייה לאישה היא מצב בו גבר, ירצה או לא, מוכרח לבצע (to perform). כן, כן, ממש כמו "פרפורמר" על במה.
אתה השחקן, היא הקהל.
אתה עומד/הולך/רוכן, היא יושבת.
אתה מציע, היא מחליטה.
אתה מוכר, היא קונה.
אתה מופיע בפניה, היא מסתכלת.
אתה מתאמץ, היא שופטת (כמו בריאליטי).

הסיבה לאי השוויון?! כי גבר יוזם את ההתחלה.
אתה עושה ראשון את התנועה, ונע לעברה.
אתה מנסה "לחדור" לעולמה, כשהיא (עד לפני רגע) הייתה בשלה.
מכאן ש-(הוכחה גאומטרית): לגשת לאישה = אמנות לשמה.

אימון התגברות על פחד הגישה

לא סתם קראתי לסדנאותיי "אמנות החיזור" ו"אמנות החיבור". לא פעם אחרי גישה הרמונית שצלחה, מצבי רוחי מרומם במשך שעות עקב איכות "הביצוע האמנותי" שנאמר, והסגנון של איך שהייתי "על הבמה"… זה ממלא לא פחות מ"תוצאת" הגישה עצמה (כמו אם קיבלנו את הטלפון וכו').
פחד הגישה הידוע לשמצה (approach anxiety), אגב, הוא לא אחר מאחיו התאום של פחד במה – ה-פחד מספר אחד(!) של בני האדם. ולהיות אמן גישה מוצלח זה לא פיקניק בים: לא סתם אני שולח את תלמידיי הגברים לחוגי תאטרון אימפרוביזציה, תאטרון פלייבק וכו'. כשאתה לומד ומתרגל לעמוד ולאלתר ב"לייב" על במה, גישה לנשים הופכת לאפשרית ואפילו קלה.

שלא תבינו אותי לא נכון: אני האחרון שמאמין שגבר צריך "לבצע" כדי להוכיח. בטח לא לחשוב על עצמו (ועל אחרים) במונחי "0" או "1". גישת ה"ביצועיזם" במיטה, בספורט, בעבודה וכו' כמדד לגבריות ("אמיתית/לא אמיתית" ושאר ביטויים מעמדיים נוראיים) יצרה נזק תהומי לאנושות.

לשמחתי, אנו מצויים כעת בעיצומו של שיפט גלובלי, בו יותר ויותר גברים מפסיקים למדוד את עצמם (ואחרים) באופן הזה, ומאמצים במקום תפיסה הוליסטית בריאה. מכאן שנקודת המבט המיטיבה על הביצוע האמור של פנייה לאישה, נדרשת בעיני להיות זהה לתפיסה על איכות האמנות שלנו: כמשקפת מספר תכונות אופי וכישורים, אך לא את אם אנו יותר או פחות 'גבריים'.

כיצד תוכל לרכוש את ה-מיומנות ולהתגבר על פחד הגישה

דמיין את עצמך ברגע האמת: נשימתך הוסדרה.. גופך נרגע.. המילים נגישות לך ('מה להגיד לה')… קולך התייצב ונשמע ברם.. ו.. הופה, וואלה!! המיומנות נרכשה.
אם בא לך להתגבר על פחד הגישה, לגשת בחופשיות לנשים כלבבך ולעמוד בשיא הנינוחות, האותנטיות והטבעיות על "הבמה", מוזמן להתחיל באימון טעימה (ב 100 שח הנחה!) ו/או בהרצאה "מחמאה נוגעת".